Lior Dangoor, 33y, diagnosed 06/07, RCC, clear cell, Stage IV, grade 3.
Mets to opposite (right) adrenal, spine, ribs, pelvis, lungs.
 
6.8
2014
 

הרהורים על סיזיפוס
Contemplations on Sisyphus

June 20th, 2009

מלאך המוות סיפר לי שפעם, בשנות השישים, הוא נשלח לאסוף פילוסוף צרפתי מפורסם שכתב מאמר חשוב על המיתוס של סיזיפוס.
“האלים גזרו על סיזיפוס לגלגל בלי הרף גוש סלע אל פסגת הר, ומשם שבה האבן ונתגלגלה מטה, מכובד עצמה. הם סברו, ובמידת מה של צדק, שאין עונש איום יותר מעבודה שאין בה תועלת ואין בה תקווה. המיתוס הוא טרגי מפני שגיבורו מודע. מה ערך היה לעינויו, אילו תמכה בו, על כל צעד, התקווה להצליח?”

אמרתי לו שאני ממש לא סיזיפוס.
המאבק שלי שונה. לי יש מטרה ברורה.
אני נאבק על חיי.

“אבל כל העבודה הזאת, יש בה תקווה? אתה הרי לא תנצח. אתה יודע וכותב שאתה לא תנצח, אז בשביל מה? בשביל מה כל הטיפולים, כל המאבק הזה?”

לא היה לי מה לענות. נחנקתי.

את השיחה ניהלנו מלאך המוות ואני אחרי פגישה עם רופא נוסף השבוע בקשר לקיפולסטיה, הזרקת הצמנט לעצמות. העניין לא פשוט בכלל ומצריך טיפול מקדים (אימבוליזציה) שגם הוא בהרדמה מלאה וכל זה מפוצל גם בין שני בתי חולים, תל השומר והדסה.

כן.

יומיים. שתי הרדמות מלאות. שני טיפולים פולשניים בשני בתי חולים שונים.

ואחר כך? האם אבריא? האם ננצח את הסרטן?
לא. ברור שלא.
האם אאריך יותר חיים?
סביר להניח שגם זה לא.

אפילו הרופא עצמו אמר, לאחר שבחן את ה MRI ארוכות במבטו המוטרד, שאלו לא הגידולים הכי גדולים שיש לי. יש גדולים יותר בירך ובאגן. ועוד. ועוד.
אז למה? למה רק שתי חוליות free celebrity porn videos אלה?
כי זה יוריד את רמת הכאב, יטפל בשתי חוליות שבורות, יהרוג את שתי הגרורות האלה שמאוד קרובות לחוט השדרה וזה יועיל לאיכות החיים.

איכות החיים של החיים הקצרים (כותרת לפוסט עתידי?).

לאחר הפגישה הטיפול הפך לממשי. יש תאריך, ב 06 ביולי.
ושוב מגיעה התודעה הכרונית הזאת. שזה לעולם לא יגמר.
עכשיו סדרה של בדיקות מקדימות. ואז להתאשפז, והרדמה מלאה, וטיפול, ואז להתעורר, ואז לעבור בית חולים, ואז שוב הרדמה, ואז שוב טיפול.

אה כן, ויש כמובן בדיקת CT לפני.
ולחץ. ופחד. ועבודה. וחיים.
ולשומשומית בכלל יש כנס בהולנד שמתחיל ביום של הטיפול.
הכל מלחיץ. מה עושים?
ואחרי הטיפול יהיו עוד טיפולים ועוד טיפולים ועוד. ועוד תרופה ועוד ניתוח ועוד.
שקט אף פעם לא יהיה.

אני שואל את עצמי שוב ושוב את אותה שאלה, מדוע אחרי הידיעה שיש לאדם סרטן מפושט, לא לערוך מסיבת פרידה ולקחת אחריות טוטלית על חייך ולסיימם?
להיפרד בכבוד שאתה עדיין שוקל מעל 70 ק”ג ונשמתך באפך? למה כל הסבל?
למה לסחוב על כתפיך הרזות והכואבות את אותו סלע ענק אם בסופו של דבר זה לא יביא אותך לרפואה?

מלאך המוות חזר לדיון, להוט ומרוצה מעצמו “כן, כן, תסביר לי, למה?”

התשובה שלי על עצמי ברורה. כי אני מאמין שיש לי עוד זמן.
אולי זמן קצוב מאוד, זמן קצר אבל יש לי זמן.
ואני גם יודע מהו הגבול התחתון של המשקל שמתחתיו לא אסכים לחיות.

ובינתיים.

ננסה לטפל בעוד גרורה ועוד גרורה ועוד טיפול ואני מרוויח קצת זמן.
צריך לזכור, יש חולי סרטן כליה מפושט שחיים על סוטנט ועוד טיפולים שנים!
להרוויח זמן.

זמן עם שומשומית. זמן עם העולם.
נגיד שאני מרוויח… שלוש שנים. אתם יודעים מה אני יכול לעשות בשלוש שנים?
מה אני יכול להספיק?
אני אהפוך עולמות בשלוש שנים.

וגם, אמרתי לו, זה בכלל לא עניין של מטרה.
לכן המלחמה הזאת היא לעולם לא תהיה מלחמה צבאית.
אין בה אויב והיא לא נמדדת בניצחון או הפסד.
היא מלחמה שבאה מתודעה עמוקה. היא מלחמה של חיים, של עשייה.
גם אם אמרו לי שאני הולך למות, אני עדיין רוצה לעשות.
אני רוצה לעשות מעשה, אני חייב להישאר בתנועה.

וגם אני קראתי את המאמר של אותו פילוסוף צרפתי, אמרתי לו, ובו גם כתוב:
“אני רואה את סיזיפוס יורד בצעד כבד אך קצוב אל העינוי, שלעולם לא יראה את סופו. שעה זו, שהיא כנשימה וסופה לחזור בוודאות כפי שיחזור אסונו, שעה זו היא שעת התודעה. בכל רגע כזה, כשהוא נוטש את הפסגה וגולש לאט לאט אל מאורות האלים, הוא מתעלה על גורלו. הוא חזק מגוש הסלע שלו.
גם סיזיפוס סבור, כי הכל טוב. עולם זה, שמעתה אין לו אדון, אינו נראה לו עקר או חסר ערך. כל גרגר באבן זו, כל הבהוב מינרלי של הר זה שטוף הלילה כשלעצמו הוא עולם. עצם המאבק על הפסגות די בו כדי למלא לבו של אדם. עלינו לתאר לעצמנו את סיזיפוס מאושר”.

מלאך המוות הנהן.

חוץ מזה, אמרתי לו, מה אתה מקשקש לי על מיתוסים ועל סיזיפוס?
בוא אני אספר לך על קשיים פשוטים יומיומיים.
על המבטים שלוטשים בי בבריכה.
בחור צעיר, מכופף, עם שיער לבן וצלקת ריץ’ רץ’ מהפופיק עד לחזה.

ואיך אתמול, בעודי מדבר עם מוכר בחנות בגדים בדיזנגוף סנטר, הרגשתי דקירה בבטן והייתי חייב לרוץ לשלשל בשירותים.
אתה מבין?
שלשלתי בשירותים של דיזנגוף סנטר!

מלאך המוות הרכין את ראשו ואמר:
“מה? שלשלת בדיזנגוף סנטר? אוי, זה ממש קשה. זה באמת יותר קשה מסיזיפוס”.

אז הבריקו עיני ועניתי לו “האמת, לא כזה נורא”.

Why like dis?

Why like dis?

16 Comments | Leave a Comment

תשתה יין ותאכל כרוב ותרד ודגים קטנים ותהיה בריא

Comment by שירה — December 18, 2011

You will stay here for a reason and that is that your work is not over in being such a strong inspiration for other cancer patients.

Comment by Helena — June 23, 2009

ליאורי
השלמה תוספת…
כולנו לא יודעים את המחר
כל אחדמ מאתנו יכןל פתאום להחליק על קליפה
אתה חי נושם אוהב לוחם מתמודד יוצר ועובר כלטיפול אפשרי
מה שאף אדם רגיל לא יעשה ב80 שנה
תמשיך וכולנו אתך גאים בך ואוהבים
ישר כוח!
אמא

Comment by אמא רחל — June 22, 2009

ליאור
אתה מנצח
לולא המאבק שלך
כנראה שלא היית כאן איתנו עכשיו

לשרוד, להחזיק מעמד עוד כמה שנים?
אתה מוכיח שאפשר לעשות ולהשפיע הרבה מאוד גם בכמה שנים
ללמוד וללמד אותנו כה הרבה על החיים
ובהמשך לתגובתה של מיכל,
לעורר מודעות בבחירות שלנו
שכל בחירה מודעת היא סממן חיים חזק
וזו של רובנו בחיים הלא היא הבחירה הכי פחות מודעת
ושכמו דברים אחרים שאנחנו מקבלים, אסור שילקחו כמובן מאליו

ובינתיים
המדע צועד קדימה
והמהפכה הרפואית (כמו שאנחנו בעיצומה של מהפיכת המידע) עוד תבוא
אולי לא ברמה של שנים בודדות
ולפני שהיא תבוא יהיה רק יותר טוב
עם טיפולים בפחות תופעות לוואי
שיאפשרו להחזיק מעמד עד שיבוא הטיפול
שבעקבותיו תבריא לגמרי

תהפוך עולמות!

Comment by shim — June 22, 2009

אלוהים
איזה חוזק
יש בך כשרון מדהים לגעת בכולנו ולגעת חזק,תמיד האמנתי שאנרגיה בעולם לא הולכת לאיבוד
והבלוג הזה שואב מכולנו את כל האנרגיה החיובית ואת כל התפילות
את כל החיבוקים
ונראה כי כולנו שולחים לך עוד קצת כוח
גם אם גופך בוגד בך וגם אם חלש הוא
אתה נלחם כאריה
אין בי מילים

Comment by Eka — June 21, 2009

ליאורי
רק חיבוק חזק חזק… לא חזק מדי שלא תישבר לי…..
הרבה מחשבות טובות ועוד ועוד ימים איתנו
מאמינה בכוחות שלך.
אוהבת מאד דלי

Comment by dali — June 21, 2009

אנחנו איתך בדרך, אהוב
וכל מה שצריך לעשות לשמח לעזור או להיות, נעשה
תזכור שאף אחד לא יודע מתי תגיע המערכה האחרונה במחזה של חייו ומה יקרה בה

Comment by רוני וללי — June 21, 2009

ועכשיו שקראנו את הבלוג,
ועכשיו שקראנו את אמא רחל,
הבנו,
מאפה אתה שואב את הכוחות,
והמילים,
והנחמה

Comment by אבי ואבירם — June 21, 2009

ב”ה
היי ליאור
הפעם לא יכולתי לקרוא את הבלוג עד הסוף.
אני חלש היום.
בקושי מסתובב.
אבל תמשיך ללכת צעד צעד ותתחיל להאמין.
אתה חייב את זה .
כל מחשבה חיובית מוסיפה לך כוחות גם בלי שתשים לב.
אומנם אני חלש ואין לי כוח אני איתך.
שבוע טוב והרבה חיוכים.
דניאל קלמן.

Comment by danny kelman — June 21, 2009

ליאור, הפוסטים שלך מדהימים ומעידים שאתה איש מדהים ובלתי רגיל שמתמודד עם סיטואציה כל כך לא רגילה בצורה מעוררת הערצה. אני חייבת לומר לך שהמילים שלך כל פעם מעוררות בי השראה ומחדדות לי את מה שאני יודעת מניסיון החיים שלי שלבחור בחיים במלוא מובן המילה זו בחירה שאנחנו עושים כל פעם מחדש וזה אולי מה שקורה לאנשים שמודעים לבחירה, הם בוחרים בחיים שוב ושוב, בכל צומת ואולי המודעות לא מפשטת את הדברים אבל היא בהחלט גורמת לכך שאת מה שאנחנו חיים שווה את הבחירה…
תחזיק מעמד! הלוואי ויכלתי לעזור לך במשהו

Comment by Michal — June 21, 2009

אין לי תובנות מדהימות,
ואין לי איזה משפט חכם שיעזור לך להמשיך,
אז אני אנצל את הרגע הזה של מחסור במלים כדי לכתוב לך משהו שרציתי לכתוב מזמן:
אני מעריצה אותך.
אני יודעת שזה נדוש, אבל זו האמת.
אנחנו לא ממש מכירים, אבל מהפוסטים שלך עולה רוח קרב שלא יצא לי להכיר אצל אף אחד אחר.
היכולת שלך להחזיק מעמד לא מפסיקה להרשים אותי.
כל שנותר לי לעשות הוא להחזיק לך אצבעות.
אני מחזיקה.

Comment by נעה — June 21, 2009

ילדי היקר
לא לך לשגתאו להכנע
אתה מזן לוחם ושורד
אין מסיבת פרידה תהיה מסיבת נישואין
תמשיך למשוך בחבל עד שתטה אותו לצד של הקבוצה שלך המנצחת
המורכבת מהמשפחה החברים האוהבים ןבראשם שומשומית
המלך ראשיד לא ערף את ראשה של שהרזדה
היא התישה אותו בלספר לו אלף לילה סיפורים
בוא נספר לו סיפורים ונתיש אותו
זכור
להביט לא אחדל
לנשום לא אחדל
ואוסיף לכת…

Comment by אמא רחל — June 20, 2009

Time with your world; within your and our world. Tell the angel of death that he can go to hell and can’t bring the Master; he will have to bring more ammunition to bring down Dizengoff’s shithole. In a rather bizarre book Chesterton once wrote about a poet slash undercover Scotland Yard officer who became head of the Central Anarchist Council (instead of the real anarchist poet that brought him there) that in its turn was only staffed by other undercover detectives fighting each other. Nothing is what is seems. If one might imagine Sisyphus happy, then one might imagine the angel of death as a poet undercover kicking you in your butt, reminding you that your time is in our world. And as my sissy never tires of reminding me; a kick in the butt is also a step forward!

Comment by Jaron — June 20, 2009

Indeed- why like dis?!
hugging you both as always… half of us from (Mc)Scotland

Comment by Rafi&Yael — June 20, 2009

Lior,

Hang in there. We are starting to make some head way.

Saturday, June 20, 2009 Local Man Has a Theory to Cure Melanoma
Updated: 06/20/2009 10:10 AM
By: Casey J. Bortnick

Melanoma is the most serious form of skin cancer. The American Cancer Society estimates it will kill more than 8,000 people this year. For a local man who survived this deadly disease, finding a cure is now his life’s work.

Under the stacks of paper on Jim Breitfeller’s dining room table is a theory, one he hopes will cure cancer.

Local Man Has Theory to Cure Melanoma
Melanoma is the most serious form of skin cancer. The American Cancer Society estimates it will kill more than eight-thousand people this year. For a local man who survived this deadly disease, finding a cure is now his life’s work.

“I planned to document everything and turn it into a research paper,” said Breitfeller.

Breitfeller isn’t a doctor. He doesn’t even have a college degree. What he does have is unlimited access to an interesting case study, his own.

“You have to be your own advocate,” Breitfeller said.

In 2005, Breitfeller was diagnosed with melanoma.

“Within three months it was spreading like wildfire. So I knew I didn’t have much time,” said Breitfeller.

After two surgeries, and chemotherapy Breitfeller took part in three clinical trials. He was searching for something to jump start his immune system. “The Magic Bullet” as Breitfeller called it, was a drug not yet approved by the FDA. Three years later Breitfeller’s cancer is in remission.

For Breitfeller science is only part of the story. Twenty years ago Breitfeller lost his younger brother to leukemia.

“I walked the beach on long island and threw pebbles and asked why? Why him and not me?”

Twenty years later says he knows why.

“When I was sick I said if I get out of this I’m going to make what I know available to everybody,” Breitfeller said.

Breitfeller created his own blog called “melanoma missionary.” It’s generated responses from cancer patients and doctors from all over the world.

“If somebody e-mails me, within 24 hours I email them back. If I don’t have the answers I look them up,” said Breitfeller.

And whether it was science, faith, or luck, Breitfeller has a theory and a story he’s determined to share.

“I’m hoping to help other people along the way as a navigator,” Breitfeller added.

To learn more about Breifeller’s theory and the drug he says was the catalyst to his recovery you can log on to Breitfeller’s blog by clicking the link below.

http://www.rnews.com/content/top_stories/475270/local-man-has-a-theory-to-cure-melanoma/?RegionCookie=2004

Comment by Jim Breitfeller — June 20, 2009

That was one lovely post. I reckon you’ve gotta stick around — if only because you owe us many more of those!

Comment by Nam — June 20, 2009

Leave a comment




 
 

 
26.10.09
   
WBC2.2
Hemoglobin11.6
Platelets187
Creatinine0.8
CRP1.7
ESR90
CA 15.331.3
The Official Beatles Website Sipur Pashut Book Store בצק אלים- הבלוג למתכונים
מרתה סטיוארט
החנות של מוג'י
אוליה - בוטיק למוצרי שמן זית #
# #
#
#
CREATED BY
RER
 
  Powered by WordPress