Lior Dangoor, 33y, diagnosed 06/07, RCC, clear cell, Stage IV, grade 3.
Mets to opposite (right) adrenal, spine, ribs, pelvis, lungs.
 
6.8
2014
 

הקופים המזוינים של אמא רחל
Ima Rachel’s damn monkeys

August 8th, 2009

בסלון של אמא רחל עומד מזנון. בתוך המזנון כלי הגשה יפים ועל מדפי המזנון מונחות תמונות. תמונות ילדות מעיראק, תמונות של נכדים, של ילד חייל ושל החתונות של הבנות. ובתוך כל הבלגן הזה מונח לו פסל של שלושת הקופים. לא ראיתי, לא שמעתי, לא אמרתי. אף פעם לא הבנתי למה יש לה את הפסל והוא תמיד עיצבן אותי. שהייתי נער היינו רבים והייתי צועק “את באמת מאמינה בשטויות האלה? ועוד דווקא את? לא ראית… לא שמעת… לא אמרת? את?”. פעמים רבות רציתי להעיף אותו מהחלון או לרסק אותו על הקיר אך נמנעתי מלעשות זאת וזרקתי דברים אחרים.

לפי המסורת הסינית, היה זה קונפוציוס שתבע סמל זה כשסיפר לתלמידיו שהוא עומד להסתלק מהעולם. תלמידיו ביקשו ממנו דבר מה שידריך אותם בחיים והחכם הסיני נענה לבקשתם וצייר להם את שלושת הקופים החכמים.

אם הייתי חירש לא הייתי שומע את המשפט המבחיל הזה “אתה הולך למות”.
לא הייתי שומע אותו אינספור פעמים בהדסה או בגבעתיים ותל אביב.
לא הייתי שומע את אותו משפט מבחיל השבוע סתם באמצע שיחת חולין בבית קפה שהיא ואני מדברים על הבלוג ועל תגובות של אנשים.
אם לא הייתי שומע, לא הייתי מגיע אתמול למסיבה ושומע שאצל האמא שלה זה כבר הגיע לראש ושההוא במצב רע ולא מגיב.
ולא הייתי שומע את המילים המצמררות סופני, מוות, זמן קצוב, ושהמחלה שלי היא חשוכת מרפא ושאין הרבה מה לעשות, התקצרו להם החיים.

אם הייתי אילם, אוי אם רק הייתי אילם, לא הייתי אומר כל כך הרבה.
לא הייתי אומר לאנשים מה אני חושב עליהם, לא הייתי מגיב על כל דבר, לא הייתי מתערב בכל עניין, לא הייתי פוגע בכל כך הרבה אנשים, לא הייתי אומר דברים מיותרים.
אם לא הייתי מדבר, לא הייתי מדבר על סרטן כל היום ועם כל העולם ולא הייתי נותן את הרושם שאני חזק ושיש לי כוחות.
אם לא הייתי אומר כל כך הרבה אז אנשים גם לא היו מרגישים בנוח לומר לי את אותן מילים מפחידות בכזאת קלות, כאילו הן לא משפיעות עלי.

ואם לא הייתי רואה? אם רק הייתי עיוור לא הייתי רואה את כל מה שאני הולך לאבד.
לא הייתי מבקר בבית קברות ורואה את מותי שלי.
לא הייתי רואה את אחיותיי העצובות ואת אבי היקר בוכה.
לא הייתי רואה את אמא רחל היקרה ומדמיין איך היא תשרוד אחרי.
ולא הייתי רואה את שומשומית שלי כל יום, כל כך שופעת חיים ועינייה כה עצובות.

שלושה קופים מזוינים. יאללה אמא, הגיע הזמן naked celebrities לרסק אותם על הקיר.

Three damn monkeys

Three damn monkeys

13 Comments | Leave a Comment

ליאור, רק שמור על עצמך שלא תהיה נרגן ומריר ושונא בני אדם על זה שהם נורמלים ובריאים ודוברי אמת. כל עוד חברים שלך מרגישים בנוח לדבר אתך בפתיחות ולא בהתפתלויות – זה טוב. וכל עוד לא תכריח את אימא שלך לזרוק לפח איזה פסל סיני של שלושת הקופים (שהיא בטח אוהבת) – זה טוב. וכל עוד חברים שלך מנסים לעניין אותך ברפואה אלטרנטיבית או משלימה – זה טוב. הם יסלחו לך גם אם תהיה מריר וגס נפש – אבל זה יהיה להם יותר קשה. מקווה בשבילך שיש לך כוח לחשוב חיובי ולחשוב גם על אחרים. ואם לאימא שלך יש קשר חזק לפסל של הקופים – אנא ממך אל תכריח אותה לעשות ג’סטות ולזרוק אותו. זה לא מה שיעשה אותך בריא או לא. זה רק עלול לעשות אותך שתלטן או בלתי מתחשב. נכון, אנשים חולים נעשים מאוד אגוצנטריים, והאנשים הבריאים סביבם מאוד מנסים לרצות אותם ולמלא את משאלותיהם. אבל בבקשה, שים לעצמך גבולות. חיים סביבך אנשים שמאוד אוהבים אותך ויש להם רצונות משלהם, אהבות משלהם, אמונות משלהם, תובנות, ניסיון חיים. תן גם לכל אלה מקום בחייך, אל תשפוט, אל תזלזל, אל תשנא ואל תכפה את רצונך על אחרים. זה הפוסט השני שבו אתה “נכנס” באנשים שבוודאי רוצים רק בטובתך, ורציתי שתהיה מודע לכך. כדי להקל עליך ועליהם.
אז סליחה אם הייתי ישירה מדי, ובכל אופן הדברים נכתבים מהלב.

Comment by אתי — October 13, 2009

you write extraordinarily and the insight you have gained are immortal they will transcend eternity with you.no one has learnt so much so fast and has successfully applied it like you.mona,maya,avremik

Comment by mona — September 15, 2009

לא הגבתי ולא הגבתי ולא הגבתי…
והנה בסוף אני מגיבה.

בעיקר כי שניה אחרי שאמרתי את המשפט הרגשתי מטומטמת.
ואיך ניתן להיות חברה ולהיות כל כך לא רגישה, מאידך איך אפשר להיות חברה ולהתעלם
ואיך…

לא יודעת.
ביום-יום שלנו נאמרים הרבה משפטים כואבים.
הכל זז ומשתנה.
את רוב המשפטים הכואבים אומרים חברים או אנשים קרובים לנו, פשוט כי אלו שלא קרובים לא באמת נוגעים או משנים לנו משהו.

והמוות – בינתיים אתה יכול לו, מאמינה שאולי אפילו לא רק לבינתיים

Comment by חנית — August 20, 2009

ליאור יקר,

משום מה לא זוכרת את הקופים האלו.
ואם זריקתם תביא לך בריאות וחיים ארוכים אז מתנדבת אישית לקפוץ להורים שלך…

אתה כותב כ”כ יפה ויש לך כ”כ הרבה חכמת חיים ויש לך עוד הרבה מה לעשות בעולם הזה

נשיקות
הילה

Comment by hila — August 10, 2009

מילים רעות
מילים: יונה וולך

מילים רעות
מילים גסות
מילים רעות
נורא,
מילים יפות
מילים טובות
מילים יפות,
נורא
מילים שמנות
מילים רזות
מילים ש -
רעבות
נורא,
מילים קצרות
וארוכות
בשביל ההתחלה.”

עמיר

Comment by Amirt — August 9, 2009

יקירי, בשביל לראות, לשמוע ולדבר בד”כ נחוצים עיניים, אוזניים ופה.

אבל מה נחוץ בשביל להתבונן, להקשיב ולהתבטא?

Comment by אבי+רם — August 9, 2009

ליאורצ’יק,

לפי הפגישה שהיתה לנו השבוע – ולפי מה שעוד יש לך באג’נדה – יש לך עוד הרבה עבודה על הכוכב הזה. אז יללה, תפשיל שרוולים וקדימה לעבודה.
כל מה שאמרו קודמיי פה זה בדיוק מה שחשבתי לומר לך כבר מזמן. אשריך שיש לך משפחה וחברים מחבקים כאלה ושאתה זוכה לשמוע את זה באוזניים שלך
חיבוק חם – אורנה .

Comment by אורנה LX — August 9, 2009

ליאור, אני פשוט חייבת להגיב ולומר לך שהרבה אנשים שאולי חיים שנים ארוכות לא מבינים את מה שאתה מבין על החיים ולא בטוח ששנים רבות של עיוורון, חרשות ואילמות שוות שנים אולי קצת פחות ארוכות של חיים מלאים ועשירים ושל הזכות הגדולה לחוות אהבה אמיתית מכל מי שסובב אותך, והיכולת לגעת בכל כך הרבה אנשים כמו שנראה לי שאתה נוגע. ובכל מקרה אנחנו, ששפר מזלנו אולי ואנו בריאים, רק חיים באשליה שיש לנו כמות בלתי מוגבלת של זמן וזו רק אשליה כי אף אחד לא יודע באמת מתי מגיע היום האחרון וחלקנו מעבירים את הזמן בשאננות, סתם, בלי סיבה ומפסידים הרבה דברים בדרך…
הפרדוקס האיום של החיים הוא שבדרך כלל אלה שנלחמים על חייהם יודעים להעריך כל נשימה נוספת שאלוהים נותן להם ואלה שמקבלים נשימות בלי חשבון כל כך לא יודעים להעריך אותן…
מקווה שהשבוע יחייך אליך

Comment by Michal — August 9, 2009

יש אנשים שחיים חיים שלמים ולא מצליחים לראות את היפה שבהם…
שמשמיעים רק דברי הבל וסרק…
שרואים רק את חצי הכוס הריקה ולא המלאה…
ושבוחרים לשמוע רק את הדברים הנוגים, הפוגעים והרעים שהחיים זימנו להם..
אשרייך, שניחנת בכישרון כתיבה וביטוי מדהים, ושרק תמשיך להשמיע..
שאתה זוכה לראות מדי יום פני אישה שאוהבת ללא תנאי, וחברים ומשפחה מדהימים שכאלה..
אשרייך שזכית לשמוע כמה אנשים אוהבים אותך, וכמה אתה יקר לאחרים ונחוץ ומיוחד.
המשך לשמוע, לראות, לדבר ובעיקר לכתוב…
המשך להיות…
אתה!!!

Comment by חגית ניסן- כהן — August 8, 2009

Don’t listen to the Confucius. No way he’s always right.

Comment by Nam — August 8, 2009

אתה כותב מדהים
לא יודע אם להתייחס לפוסט כפוסט של שביזות (ואז מילות עידוד מתבקשות), או מייל סרקסטי (ואז מתאימה איזה הערה מתחכמת כמו דחוף להם בננה או שאכטה בפה)
אז קיבינימט
לא צריך
אוהבים אותך
נשמה

Comment by רוני וללי — August 8, 2009

ליאורי שלי
מבחינתי הפסל כבר בפח
מעשה שהיה
פעם אדם עמד לקפוץ מהגשר
חברו אמר לו אתהיודע כמה שוים
עיניך אוזניך ופיך? תמכור לי אותם
משהבין כמה שוים אבריו חזר בו מהלטתו
והמשיך בדרכו
כך תעשה

Comment by אמא — August 8, 2009

אלו רק קופים – וזה רק קונפןציוס – בדבר הסינים להזכירך יש מיליארד
אז למען השם מה נתקעת עם אותו אחד
תמששיך הלאה תראה תדבר ותשמע כמה שיותר – אבל הכי חשוב אל תפסיק לכתוב
ואם יעשה לך טוב לרסק את הפסל – תבקש יפה מאמא ( אני לא מאמין שהיא תענה בשלילה ) אז תרסק אותו – אבל אתה תשאר שלם – יאלה אחלה שבוע אני מאחל לך ןלאישתך – אוהב אותך אח שלי

Comment by cooshi — August 8, 2009

Leave a comment




 
 

 
26.10.09
   
WBC2.2
Hemoglobin11.6
Platelets187
Creatinine0.8
CRP1.7
ESR90
CA 15.331.3
The Official Beatles Website Sipur Pashut Book Store בצק אלים- הבלוג למתכונים
מרתה סטיוארט
החנות של מוג'י
אוליה - בוטיק למוצרי שמן זית #
# #
#
#
CREATED BY
RER
 
  Powered by WordPress