Lior Dangoor, 33y, diagnosed 06/07, RCC, clear cell, Stage IV, grade 3.
Mets to opposite (right) adrenal, spine, ribs, pelvis, lungs.
 
6.8
2014
 

רגעים אונתולוגים
Ontological Moments

October 27th, 2009

לפני שבוע שומשומית ואני הלכנו לבדיקת שקיפות עורפית לפיצפוצפיץ. ישבנו בתור ונזכרתי בשיחה שניהלנו לפני כשלוש שנים. היה זה יום כיפור, צעדנו ברחובותיה השקטים של תל אביב ופטפטנו. שהגענו לכיכר, התיישבנו על ספסל ודיברנו על רגע אונתולוגי. ומהו רגע אונתולוגי? זהו רגע מכונן, רגע בו משהו קורה שמשנה את המציאות שאחריו באופן משמעותי. העלנו מספר דוגמאות; הרגע בו הכניס פרוייד את המושג “תת מודע” לחיינו, המצאות טכנולוגיות שונות, תרופות וכמובן הרגע שבו שומשום, החתולה השחורה המקסימה שלנו, הגיחה לחיינו.

ועוד נזכרתי בשיחה בערך מאותה תקופה עם אדם עדין ונחמד ששמו עמיר ב”ע” ולא ב”א”. דיברנו על הקשת הדמוקרטית המזרחית ועל מיעוטים וסחר הוגן ועל תנועה פמיניסטית מזרחית בשם “אחותי”, ואחרי שדיברתי בלהט הוא פיהק ואמר לי “שיהיה לך ילד, תפסיק להתעסק עם כל הדברים האלה…”

התור היה ארוך אז הרהרתי וגם ערערתי עם עצמי, האם עמיר צדק? והיה ואכן הייתי הופך להורה בגיל צעיר יותר, האם הייתי נהיה אדם רגוע יותר? שליו יותר? לוקח פחות ללב? לכליות? לא היה איכפת לי מפוליטיקה? לא הייתי מתרגש מכל מיני אנשים מכוערים שאני עובד מולם? כאלה שאני נותן להם שרות בעל כורחי? אולי הייתי כאמור עושה יותר לביתי ושם את כל השאר בפרופורציה?

לידה אם כן היא רגע אונתולוגי. אולי זהו הרגע האונתולוגי והמשמעותי ביותר בחייהם של הורים שכן מהרגע המסוים הזה הם הופכים להורים וסדרי העדיפויות שלהם, דאגותיהם, האחריות שלהם, מושאי האהבה שלהם ושעות השינה שלהם, כל אלה משתנים ללא היכר. לתינוק עצמו, לידתו שלו לא משנה את חייו אלא מתחילה אותם.

אבחון סרטן זה גם רגע אונתולוגי. אולי זהו הרגע הכי אונתולוגי ומשמעותי בחייו של אדם שמשפיע גם על חייו וגם על חיי קרוביו וכל הסובבים אותו. זהו הרגע שכל התקוות, השאיפות, החלומות, כל התוכניות העתידיות האלה שלוקחות כמובן מאליו את האפשרות שהאדם יחיה הרבה זמן, כל זה נעצר ואינו תקף עוד ברגע זה שאמרו לאדם שיש לו סרטן מפושט ומה לעשות, התקצרו להם החיים.

ולמות מסרטן, זה גם רגע אונתולוגי. אבל כמו לידתו של התינוק, רגע זה קורה ומשפיע בחיי אנשים אחרים, לא בחיי שלי.

אבל זה לא פוסט על מוות אלא על חיים. אז.

אז נכנסנו לבדיקה ואני רואה את צילום האולטרא-סאונד הזה על המסך והרופא החתיך שמזיז את המכשיר שלו על בטנה של שומשומית ואני כולי נמס. ברחם שלה רואים פיצי קטן ומקסים שמזיז את הידיים, כאילו שוחה שם במים, באלגנטיות, כמו שומשומית. אין לי מילים להעביר את עוצמת ההתרגשות שחוויתי. הרופא שאל “אתם רוצים לדעת את המין? אתם רואים את הצ’ופצ’יק הזה? ובכן, יש לכם בן ללא ספק”.

כמעט התעלפתי. מאז שראיתי אותו זז רציתי להחזיק אותו בכף ידי ולנשק אותו. התמונה הזאת שהוא מותח את היד לא יוצאת לי מהראש. זהו, יש שם אדם קטן, כבר אפשר לצייר לו אופי ולהמציא לו שם. כבר אפשר לדבר איתו ולדמיין אותו חי חיים.

אבל אז הגיע הפחד הגדול והמחניק. בעוד כמה חודשים אני הולך להיות אבא. אני, עם כל הסרטן המפושט שלי, אני הולך להיות אבא. אבל מי יודע מה יהיה בעוד כמה חודשים. האם המחלה תתקדם? האם יורע מצבי? האם אוכל להיות שם עם שומשומית בהכנות ללידה או שמא אשכב בבית חולים? מה יהיה מצבי שהיא תגיד שהיא מרגישה צירים וצריך לנסוע מהר לבית החולים? האם אוכל לעמוד שם בחדר לידה ולעזור לה? לתמוך בה? ללטף אותה?

וכמה זמן בכלל אהיה אבא? האם אזכה לראות אותו זוחל? מחייך? האם אוכל לחתל אותו? לטייל איתו? האם אשמע אותו אומר לי מילה? האם הוא בכלל יזכור אותי?

בשלב הזה שלחתי לשומשומית את טיוטת הפוסט והיא חזרה אלי בוכה. “הפוסט מאוד קשה ועצוב, הוא כל כך עצוב כי זה מה שפיצי מעורר בך? יותר פחד משמחה? אתה נותן בו יותר מקום לפחדים ולסרטן ולמוות מאשר לחיים ולפיצי ולתקווה”.

אז תיקנתי ומיתנתי. קצת.

מה לעשות? קשה לי, קשה לי מאוד. תקווה? אופטימיות? לא מילים בלקסיקון שלי.

האושר שלי לעולם לא יהיה טהור.

השמחה והחיוך שלי תמיד גם עצובים.

אני בסך הכל רוצה לחיות.

הדרך תהיה קשה ומפותלת, אבל כמו שאמרה היום חברה טובה, אני אדם נחוש. אני אהפוך כל אבן ואנסה כל טיפול. אני חייב. אני עושה זאת בשביל פיצי. אני עושה זאת בשביל שומשומית. אני עושה זאת בשבילי.

Pitzputpitz

Pitzputpitz

19 Comments | Leave a Comment

Dear Lior,
I am really enjoying your well-written essays, and Thinking Shrink here in Paris for you and a few other people. Your consciousness is growing all by itself, and touching ours.
The website is not mine; it’s my daughter’s. She’s doing a cooking site with her boyfriend as a conceptual art project.
And now I must write some more words for money…
Love the black cat. I have some black-cat stories…

Comment by Anita in Paris — November 10, 2009

Everything is going to be alright.

Comment by Helena — November 9, 2009

איזה פוסט מרגש!! הלוואי שתנצל את הזמן להעניק כמה שיותר לשומשומית ופצפיצפון שלכם, שתנצל את הזמן לכמה שיותר התרגשות ואושר והתמסרות לחיים החדשים ולתינוק שיבוא. קיבלת מתנה ענקית בתוך המחלה הזו, הזדמנות להתפייס עם “הגורל” השרירותי, תחשוב על זה: הצלחתם לברוא חיים בתוך הכאוס של הסרטן. מבחינתי – כבר ניצחת, ניצחתם. אתה ושומשומית שלך גדולים מהחיים. זו תחושה שעוברת כחוט השני לאורך הבלוג, ואני בטוחה שהרבה אנשים מרגישים כמוני

Comment by אתי — November 4, 2009

הייתי איתך במסיבת סוטנט של דר” אביבית נוימן לאחרונה חזר הסרטן והרים ראש בבדיקותשנערכו לי ד” אביבית נוימן מציעה לי לא לעשות מאומה במשך 4 חודשים על מנת לבדוק איך הגידול מתנהל רק להמשיך לקחת סוטנט נטית הלב שלי היא לעבור גם לחיסון מה דעתך
סנדרוביץ יעקב

Comment by יעקב סנדרוביץ — November 2, 2009

not only pitzi will enforce you to live. your wonderful talent for writing and your audience will never allow you to die. i’m crying now for joy and sorrow which make our life human and humane.you will be a very real example, role model for your offspring. love you

Comment by mona — November 1, 2009

No feelings are simple and pure but I have such a feeling that your ‘Pitzi love’ is gonna be as pure as it gets! Just wait until you hold him in your arms and you’ll be astonished by the simplicity of not reflecting upon anything but just to hold him, push him against you and to forget about everything for quite some precious time.

Comment by Jaron — October 31, 2009

וואו, לקח לי המון זמן אבל הגעתי לפוסט הזה. אז קודם כל ושתדע שכמעט כל האבות החדשים לעתיד (ילד ראשון), כשהם חושבים על השינוי שעומד להיות בחייהם אוטוטו הם כמעט מחרבנים במכנסיים וזה בכלל לא קשור לסוטנט או לרגע אונתולוגי.

אני ואבירם מתחתנים ואנחנו נעבוד חזק חזק על ילד אז בשביל להתכונן היטב – אנא שלח לנו את השם של הרופא ההוא!

נו, ההוא עם האולטראסאונד.

מה? עוד לא הבנת? את ההוא החתיך ההורס, שיטפל קצת גם בנו!!!! CAPISHE?

נשיקות

Comment by aviram and Avi — October 31, 2009

הרגע האנתלוגי שלכם החל כשאתה ושומשומית הכרתם… איזה כוח יש לזוגיות שלכם.
כוח שרק מתעצם

להרבה התרגשויות נפלאות כמו השקיפות
לחייך, לחיי שומשומית ולחיי פיצי

הילה

Comment by hila — October 29, 2009

מזללללל טובבבבבב
אתה תהיה שם בשבילה בשבילו בשבילם וגם
בשבילנו
זה כוחו של היקום והרצון העז שלך לחיות
שום דבר לא יעמוד כחוצץ גם מחלה או רגע אנתולוגי
כזה או אחר
יישר כוח
רן לביא

Comment by cooshi — October 29, 2009

אפרופו הפיצי של פיצפיצון
רואים שהוא לא איכזב
כל הכבוד ממש גאווה לעדה
אין מה לעשות אנחנו העיראקים יודעים לכוון היטב
בטח קשור לתמרים שאכלו הסבים שלנו אי שם בין הפרט לחידקל
ולסיום בברכת “זה הקטן גדול יהיה”או בשפת אבותנו
בדעלק על הדארדק
( – :
נשיקות

Comment by גילי — October 29, 2009

אני מקווה שהלידה של פיצי(סליחה אבל הפיצי הזה הזה לא כזה פיצי..) תתעלה ותעלים רגע אונטולוגי אחר בחיים שלך. . לחיים
אהבתי את התגובה של דן דן
נשיקות לכם

Comment by מירב — October 29, 2009

ליאור,

הרגע האונקולוגי אונתולוגי שלך
הוא איכשהו גם קצת שלנו

ופרי אהבתכם הגדולה לבטח יהווה אצלנו אירוע חשוב מאוד

בכל שנה שעוברת איכשהו נראה שהזמן עובר יותר ויותר מהר
אולי זה מכיוון שבאחוזים שנה מקבלת חלק הולך ופוחת מסך הזמן שנצבר

לא נראה לי שכך הדבר אצלך
מקווה שבכל זאת תזכה לחיים ארוכים מאוד, לנכדים ולנינים
אבל בידיעה שהחיים קצרים כך שכל שנה, כל חודש, כל יום וכל דקה
חשובים כמו שרק אחד כמוך יכול להבין וזו תהיה הברכה שבקללה

:-)

Comment by shim — October 28, 2009

הי,
קודם כל מזל טוב.
אני חושבת שמה שעמיר התכוון הוא שאחרי שיש לך ילד אין לך זמן וכוח למחשבות על התנהלות העולם, העולם מצטמצם ואתה בעיקר עסוק ברגע הנוכחי (מחשבות על העולם ועל הדרדרותו גם נורא מפחידות כי יש שם ילד שלך שממש יסבול מהתחממות כדה”א, ממוסלמים ששולטים בנשק גרעיני ועוד כל מיני צרות).
וחוצמזה אין כמו אהבה לילד (וזו לא קלישאה) ואהבה נותנת המון כוח ואנרגיות …
אז המון אהבה
הפעם רק ללי…

Comment by ללי — October 28, 2009

התשובה לכל שאלותייך היא כן: זוחל, מחייך, חיתולים, טיולים – הכל. למה? בוא נגיד שאני מכירה את החברה הטובה שאמרה לך מה שאמרה, ואם היא אמרה – היא יודעת על מה היא מדברת.

Comment by נעה — October 28, 2009

ילדים הם בריאה חדשה..
בשעת הלידה מלבד זה שנברא ילד נבראים גם ההורים מחדש.
מי יתן והבריאה החדשה שלך תהיה חזקה יותר ובריאה יותר ותתן לך לחוות המון רגעים מאושרים.

מחזקת את ידך ומאחלת לך חווית הורות מדהימה!

Comment by יהודית — October 27, 2009

)-:(-:

Comment by דןדן — October 27, 2009

As always, your posts our little ontological moments of the day. I am not sure if the philosophical research has determine already whether ontology as a constitutive event can be compartmentalized, still…

In any case, I do think the first baby born does causes you to redefine your existence, so to speak, and re-priorities your life as you know them, with all their complexity.

I think that indeed, being the people that we are (referring to myself, and also I believe you are too), the things we see as important (referring to KESHET etc..) may still be important after, but not as much…

The 2nd baby born is much easier… :-)
as per the 3rd – I will let you know….
A (“with and eye”)..

Comment by Amirt — October 27, 2009

נמי הייתה כל כך נרגשת שהיא לחצה על הסבמיט פעמיים :)
גם אני נרגש אבל אני אשתדל ללחוץ פעם אחת.
לדעתי ילדים זה עבור הרבה אנשים (לפחות אני אחד), בתת מודע או לא, דרך להתמודד עם העובדה שיום אחד הסרט נגמר עוצמים את העיניים ואז מה? מה קורה איתי? בעיני ילד זה כאילו לחצת רביו (שני המשולשים האלה) בדיוידי, רק שאצלו אפשר להשפיע על העלילה, לשפר לערוך לקצץ וכו’. ילדים נותנים תקווה החל מהרגע שאתה יודע שהם בדרך. גם לך הוא יתן תקווה וידיעה שיש המשך…. המשך טוב. אהבה גדולה

Comment by רוני וללי — October 27, 2009

Pitzi is lovely and will definitely motivate you to keep going :) I’ve been waiting for this post (we ALL have!). It turned out to be a happy one after all.

Comment by Nam — October 27, 2009

Leave a comment




 
 

 
26.10.09
   
WBC2.2
Hemoglobin11.6
Platelets187
Creatinine0.8
CRP1.7
ESR90
CA 15.331.3
The Official Beatles Website Sipur Pashut Book Store בצק אלים- הבלוג למתכונים
מרתה סטיוארט
החנות של מוג'י
אוליה - בוטיק למוצרי שמן זית #
# #
#
#
CREATED BY
RER
 
  Powered by WordPress