Lior Dangoor, 33y, diagnosed 06/07, RCC, clear cell, Stage IV, grade 3.
Mets to opposite (right) adrenal, spine, ribs, pelvis, lungs.
 
6.8
2014
 

הספד לדרור שטרנשוס
A Eulogy for Dror Sternshuss

November 12th, 2009

אתמול נפטר חברי האונקולוגי היקר, דרור שטרנשוס, לאחר מאבק עיקש במחלת הסרטן – מלנומה גרורתית. שהתחלתי להכיר חולי סרטן מפושט נוספים, שמתי לב לבעיה מביכה. משהו עצר אותי מלשמור את מספרי הטלפון שלהם בטלפון הנייד שלי והעדפתי לכתוב אותם על גבי נייר או ביומן. למה? כי הבנתי שחלקם יקדימו אותי במותם ופחדתי מהיום שאאלץ למחוק אותם מרשימת אנשי הקשר שלי. הבעיה נפתרה באותו יום בו פגשתי לראשונה את דרור, ואז תוך שנייה הרגשתי כל כך שייך ושמרתי את מספרו וגם את מספרם של כל האחרים.

הכל התחיל יום אחד לפני כמעט שנה, היה זה לפני תקופת הבחירות. אילן ואני צעדנו לנו בנחת, מפטפטים על עבודה בדרך למסעדה ברחוב יד חרוצים. בעודנו צועדים, חולפים על פנינו ח”כ חיים אורון ואיתו גבר גדול, נאה וקירח. אחרי כמה שניות, אילן עצר והסתובב לעברם ושאל אותי “אתה יודע מי זה האיש הזה שעבר אותנו?” “ג’ומס” עניתי. “לא יא חכמולוג, השני… קוראים לו דרור שטרנשוס והוא הקמפיינר של מרצ ותאמין אם אגיד לך שהוא מסתובב לו ככה עם מלנומה גרורתית, כולו מלא בגידולים? אתה טירון לידו… פגשתי אותו השבוע בארוחה. איש מדהים, ישר חשבתי עליך, אתם חייבים להכיר…”

לאחר מספר ימים אילן עבר ליד שולחני עם חיוך והדביק לי פתקית צהובה עם טלפון נייד ואי מייל של דרור. עברו עוד כמה ימים ואז צפיתי בכתבה המרגשת שהכין עליו רביב דרוקר ואז הבנתי. הבנתי והתאהבתי. מי זה הבן אדם הזה? אנחנו ממש דומים, הוא חושב ממש כמוני, מתנהג ממש כמוני, מדבר על הכנה למוות, על לחיות את החיים בשיא עוצמתם, מסתכל לאמת בעיניים, אני חייב לפגוש אותו…

אבל בתור בחור עיראקי מלא רגשות נחיתות התביישתי. חודשים הסתובבתי עם אותה פתקית צהובה ולא התקשרתי, אמרתי לעצמי “נו… כמה פתטי…. מה אני אתקשר אליו להגיד לו שגם אני חולה סרטן גרורתי ונדלקתי עליו בכתבה וששמעתי עליו מחבר משותף….” מה, זה בליינד דייט?

ואז, ב 18 במאי הדלקתי את המחשב בבוקר ופתאום אי מייל מדרור שטרנשוס:

“ליאור דנגור שלום,

סליחה על ההתפרצות לחייך. נדב שרייבום הציע לי ליצור איתך קשר ולדבר כי אולי יהיו לך רעיונות ומחשבות בונים עבורי.
אני חולה במצב מתקדם במלנומה גרורתית. אחרי הרבה טיפולים ולקראת החלטות המשך. אם אתה חושב שאכן כך ויש לך חשק, אנא שלח לי את מספר הטלפון ואתקשר או לחלופין תתקשר איתי.

תודה, דרור שטרנשוס”

ואני עניתי:

“דרור היקר,

אתה ממש לא מתפרץ לחיי. אני מאוד שמח ומתרגש שיצרת עימי קשר.
האמת היא שאני כבר תקופה ארוכה רוצה ליצור קשר איתך, במיוחד אחרי הכתבה המרגשת בערוץ 10 אך גם שמעתי עליך מחבר משותף (אילן – חבר של רויטל מהגלריה).
אני חושב עליך מאז כל פעם שאני שוקל אם להקליט את עצמי או לאו.
בכלל, מרגיש לי כאילו יש לנו המון במשותף, אתה אמנם מבוגר ממני אך יש לנו סרטן דומה, שנינו אנשים גדולים וקרחים עם המון אנרגיות, אותו מדקר ובחרנו לאותה מפלגה…
בכל מקרה אני מאוד אשמח להיפגש בהקדם. אני אתקשר אליך מחר.

תודה, ליאור”

ואז נפגשנו לקפה. והיה מקסים. דיברנו שעות. על הכל. חלקנו דברים מאוד אינטימיים. דיברנו על חיים והרבה על מוות, ועל אהבות שהן יותר גדולות מהחיים והמוות ביחד. דרור דיבר על ההתמודדות עם הילדים ואז דיברנו גם על ההתמודדות עם ההורים. פתאום הרגשתי אמיץ מספיק ושאלתי אותו “תגיד דרור, בקשר להורים, מצאת את עצמך פעם חולם שפתאום מבשרים לך שהם… ואתה מרגיש מן תחושת הקלה חולנית? כאילו, רק בשביל שהם לא יהיו נוכחים באותו רגע בו מתהפכים התפקידים?” הוא הביט בי מחויך ואמר “ברור” והוסיף את המשפט שכל כך אהב להגיד “זר לא יבין זאת”.

השיחה זרמה בהדדיות מופתית. אותה השקפה. אותה גישה. שימוש באותה שפה. סלידה מאותה שפה. אותה ישירות. אותה בוטות. תנועות ידיים דומות. דרור בן כ 50. אני בן 33. הוא מסתובב עם עשרות גרורות. אני מסתובב עם בין עשר לעשרים. אבל מי סופר? חברים אונקולוגיים. שותפים לאותו גורל וחיים את אותה עשייה, ועוד עם פדחת דומה… כמו שדרור סיכם:

“זורם בנו את החשמל הנכון (לא 220 ולא 110) למצבנו”

דרור ואני עברנו טיפולים דומים וקשים כמו ה High dose Interlukin-2. בכל שיחה או פגישה שלנו עלתה אותה חוויה שאף אחד לא יבין פרט למי שחווה כזה טיפול כחולה או כמלווה. ההרגשה הזאת שכאילו לקוחה מסרט מדע בדיוני, השכיבה על המיטה שהמנה מטפטפת לתוך הגוף אחת לשמונה שעות ואז הלב מתחיל לדהור כמו קטר עצבני, 130, 140, 150, 160 וזה לא מפסיק. והרעידות, במשך חצי שעה, כאילו מחוברים לכסא חשמלי…

בכל שיחותינו סלדנו ותמיד נמנענו מאותה שאלה מתישה “מה ענייניים?” כל פעם דרור היה פוצח בזמרה צינית ואומר “תגיד, איך אפשר לענות על כזאת שאלה? מה, אנחנו אמורים להגיד את האמת? יש לי עשרות גידולים, כאבי תופת, גידול בראש, דימום במעיים… למי יש כוח ורצון בכלל לענות על שאלה כזאת…”

ששומשומית פגשה אותו לראשונה היא התלהבה. לא רק ממנו, אלא מכל הסביבה שלו שגם היא כל כך תומכת ומיוחדת. וכמובן גם מהשיחה. שנסענו בחזרה הביתה היא אמרה לי “וואו… הוא ממש אתה בגיל חמישים”, אך שאני הבטתי בו ראיתי את עצמי בעוד כמה חודשים או שנים.

איזה איש. איזו אסרטיביות. לא הכרתי אותו הרבה זמן אבל הכרתיו מספיק טוב בשביל להסתנוור מכוחותיו הנדירים. מהאהבה שסבבה אותו, ממיכל, מהחברים הטובים שלא עזבו אותו לשנייה. אני לא יכול להפסיק לחשוב עליו. אני לא רוצה להפסיק לחשוב עליו.

דרור כל הזמן דיבר על שושנים, “במצבנו, חייבים למצוא שושנים בין כל הקוצים, אחרת מה נעשה?” הוא אמר כל פעם לפני שהלך למסעדה או לסרט, לפני שנסע לטיול או חופשה. “אתה בכלל, בחור צעיר, אתה שומע ליאור? אתה חייב עכשיו עם תמי לקטוף כל שושנה שאתה יכול…”

אילן התקשר אלי אתמול בבוקר ובישר לי על מותו של דרור. ביליתי את רוב היום והלילה בבכי ובמחשבות ותחושות מאוד לא פשוטות.

דרור היה לי למקור של כוח. הוא היה לי ללפיד. כל כך אהבתי את הצורה בה נאבק, את השפה בה נאבק, איך שבחר לחיות ואיך שבחר למות.

לפני שבועיים נפגשנו בפעם האחרונה. מי שהיה רואה אותו לא היה מאמין שהוא בכלל מרים את עצמו. אבל הוא היה משהו אחר, הוא היה גדול מהחיים.

ערב לפני מותו, דיברנו שיחה ארוכה. הוא סיפר לי על תכנית טיפולית עתידית ועל מסעדה בשוק בה סעד עם חברים. קבענו לדבר ביום ראשון ולצאת לאכול. הוא כל כך ריגש אותי והצחיק אותי והתעקש להזכיר לי למצוא שושנים. “אתה שושן צחור ענק בעצמך” אמרתי לו.

אתה באמת שושן צחור ענק דרור, בתוך כל סבך הקוצים הענק הזה, אתה שושן צחור ענק ואנחנו עוד ניפגש. יש לי את הטלפון שלך.

Dror Shternshus

Dror Sternshuss

15 Comments | Leave a Comment

שלום ליאור,

אני חדשה פה בבלוג שלך, ומתרשמת מאוד מדבריך וממלותיך. הכרתי את דרור מבלי שהוא ממש הכיר אותי. הייתי בוחנת אותו מסתובב במחלקה האונקולוגית. הסתכלתי עליו בהשתוממות. ראיתי בו איזה אימג’ שלי בעוד כך וכך זמן. מותו הפתיע והעציב אותי קשות. לקח לי זמן להתאושש.

אבל אני מניחה שחשוב לזכור כל העת שכל חולה הוא אינדווידואל ושלמרות הדמיון בחוויות ובהתנהלות לכל אחד מאיתנו סיפור מחלה אחר לגמרי.

זכור זאת גם אתה. והיה חזק.
שלך,
גלי

Comment by 2TSADE — February 24, 2010

שלום,
מזה חודשיים עוקבת ומתעדכנת בקורות אותך.
לאבי גילו סרטן לפני 4 חודשים ובתור גיבור משפחתי שלא חושף רגשות, דרכך אני קצת מצליחה להבין מה עובר עליו ומה הוא עובר..
אבל פתאום נעלמת לשבועיים שלמים. אני רק יכולה להניח שאחדים מהכותבים כאן מכירים אותך באופן אישי ויכולים להתעדכן גם באמצעים אחרים, אבל הלו, מה איתנו אלה שלא? (:
הצלחת לחדור , הטבעת רגל בחיינו ועכשיו איכפת לנו..
מקווה שהכל בסדר.. ושאתה רק קצת נח ואוסף חומרים.
וש”תיק” השליחות וייצוג רגשות אחרים שאני מפילה עליך, לא כבד על כתפיך
הרבה תודה,
רון

Comment by רון — November 25, 2009

ליאור יקר,

איזו תחושה קשה לאבד כך חבר.
אני כמעט בטוחה שפגשתי בו פעם (במשרד הפרסום). לא ידעתי שהוא חולה.

לא חושבת שדרור מחכה לך. תהנה מהחיים. החיים עו לפניך

הילה

Comment by hila — November 16, 2009

ליאור היקר,
כאן אלקי, גיסו של דרור, בעלה של חגית אחותו.
המשפחה כולה מכונסת כאן באבלה, וכולנו התרגשנו עד דמעות לקרוא את מילותיך.
דרור הינו ענק, ובה בעת גם בעל ואבא ובן וגיס ודוד אהוב.
יש מידה של נחמה בידיעה שדרור השכיל לגעת באנשים גם בתקופת חוליו.
תודה מקרב לב. אנחנו רוצים לפגוש אותך בהקדם.
אלקי

Comment by Elki — November 14, 2009

What a beautiful tribute for a very special man.
I am sorry for your loss.

Comment by Andrea — November 14, 2009

ליאור היקר מאוד
התחושה קשה וכואבת והעיניים דומעות ,אולם ממשיכים הלאה יותר מחוזקים ובראש מורם.
אני יכולה לספר לך על דודי שנאבק במחלה כעשר שנים , מאבק סיזיפי יומיומי וכל יום שעובר הוא מתנה שלמדנו כולנו להעריכה.
.עוד המון פרחים בשלל צבעי הקשת ובריחות משכרים מחכים לך שתתענג עליהם
החיים רק החלו לגום מהם לרוויה וחשוב רק בצורה חיובית ואופטימית
בתור אישה מאמינה אני יכולה לומר שתשועת השם כהרף עין…

Comment by אורלי — November 13, 2009

אהובים, שנינו ראינו עכשיו את הכתבה על דרור. בשבילי (אבי) זו פעם שנייה (הראשונה היתה מייד אחרי שהתבשרתי על מותו).

וואו – כמה שאתם דומים האחד לשני, בהליכה, במחשבות, בהתבטאות, באהבה. שניכם מתעסקים בחיים כאילו המוות לא נראה באופק. (ואבירם אומר שזה לא נכון כי אתם מתעסקים גם במוות, אבל אני מתכוון לכך שצורת ההתעסקות שלכם בחיים היא כאילו לא רואים את המוות ואני יודע שאתם ממש מתעסקים גם במוות).

משפט שאמר דרור תפש את תשומת ליבי. זה היה משהו כמו “יש לי גידול בגידולים”. אפשר להסב אותו ל: יש לי אהבה באהבות (ובכם, ובקושקוש שמתכנן להתחתן איתי בקרוב, ובבנות ובשרקלה ובפצפוני שיקרא בינך ובפצפוני/ית ש(ת)יקרא נכד(ת)י).

אבירמצ’וק בקש ממני לכתוב בשם שנינו, אבל יצא לי משהו קצת פרטי. אז מה? שיכתוב בעצמו! כאילו, אנחנו עדיין לא נשואים אז מותר לי, לא?

Comment by aviram and Avi — November 13, 2009

לאמא רחל המקסימה
התגובה שלך שלחה חץ לליבי
פילחה אותו וסובבה עד שלא נותרו דמעות בעיניי
אני מחזק אותך ושולח נשיקות ואהבה גדולה
גם את תמיד בליבי לעולם לא אשכח אותך
גם אם עבר זמן רב…
אוהב מאוד מאוד
גילי

Comment by גילי — November 12, 2009

בני היקר
מאוד מרגש.
מאוד מצער לאבד חבר יקר שסבלו מוכר
לך יש עוד מטלות
לחגוג עם דר תמי
לקבל את פיצי להכירו ולגדלו
תן לחברך קודם להתרשם ולהתמקם
יש דבר נוסף,אני לפניך בתור
אתה עוד לא!
חכה!

Comment by אמא — November 12, 2009

Lior, your post moved me beyond words; take strength out of his courage and his love for life.

Comment by Jaron — November 12, 2009

ליאור היקר כול כך ,
הרבה אושר ושמחה עצב ואהבה העניקה לי החברות עם דרור רווחים עצומים ואתה שרק זה מקרוב הכרנו ,אתה אחד הרווחים הנהדרים האלו, קשה למצוא הרבה מילים מנחמות ברגעים אלה אבל הנחמה הגדולה מכולם שדרור חי את חייו במלואם ובאושר גדול מוקף אהבה ומעניק אהבה ואני יודעת שגם אתה קורצת מחומר דומה, חייה את חייך כמו דרור מבלי להכנע ולוותר לא על עישון טוב או משקה טוב , ארוחה או נסיעה
אוהבת ומחבקת רויטל מהגלריה

Comment by רויטל גל — November 12, 2009

what a beautifully written post. and you’ll be meeting him … in your heart and thoughts.

Comment by Nam — November 12, 2009

כתבת יפה מאוד

גם דרדרים זקוקים לאהבה

:-*

הבוסה לשומשומית

Comment by דןדן — November 12, 2009

עצוב.
אני בטוח שבשיחותיכם הוא נתן לך דלק וכח להמשיך גם אחרי שילך.
ולגבי פגישה – הוא בטח יפגוש אותך במחשבות טובות ובחלומות.
הוא לא מחכה לך זה בטוח. נשיקות

Comment by רוני — November 12, 2009

ליאור שלנו, כל כך קשה לקרוא את המילים, את העצב והכאב אנו מרגישים בכל הגוף, ועדיין, צריך למהר ולהזכיר- יש עוד שדות ענקיים של שושנים בכל הצבעים ובכל הניחוחות, כרים אינסופיים של שושנים שמחכים לך ולתמי שתרוצו ביניהם, תהנו מהם ואפילו תשמרו לעצמכם כמה למזכרת, והקוצים? אסור אסור אסור לתת לכמה שריטות ודקירות לעצור אותך
יש המון מה להספיק, מה לחוות וממה להנות, אז תבין אותנו אם נבקש לדחות כרגע את הפגישה ביניכם, אני משוכנע שדרור היה מסכים

Comment by לירן — November 12, 2009

Leave a comment




 
 

 
26.10.09
   
WBC2.2
Hemoglobin11.6
Platelets187
Creatinine0.8
CRP1.7
ESR90
CA 15.331.3
The Official Beatles Website Sipur Pashut Book Store בצק אלים- הבלוג למתכונים
מרתה סטיוארט
החנות של מוג'י
אוליה - בוטיק למוצרי שמן זית #
# #
#
#
CREATED BY
RER
 
  Powered by WordPress