Lior Dangoor, 33y, diagnosed 06/07, RCC, clear cell, Stage IV, grade 3.
Mets to opposite (right) adrenal, spine, ribs, pelvis, lungs.
 
6.8
2014
 

אין זמן לסרטן
No Time for Cancer

February 1st, 2010

לפני יותר מחודש הרגשתי לראשונה את פיצפיצפוץ זז. בעודנו במיטה, משכימים קום לקראת נסיעה להדסה הנחתי את ידי על בטנה של שומשומית והרגשתי אותו מתמתח, שוחה או סתם מחטט באף. התרגשתי מאוד. התינוק המתוק שלי. עברו כמה דקות ולתחושת האושר החמימה התלוותה תחושת החרדה מבדיקת ה CT הקרבה. נסענו להדסה וביצענו את הבדיקה. לאחר כמה ימים של ציפייה מותחת הגיעו התוצאות והיו מצוינות; הגרורות בריאה השמאלית הגיבו היטב לטיפול בהקרנות וקטנו מאוד, אין מוקדים חדשים באף מקום אחר, הכל נראה יציב והסוטנט עדיין עובד.

ואז עצרתי, לא המשכתי לכתוב, נתקעתי, הרבה זמן שלא כתבתי. מדוע? מהרבה סיבות. יותר מדי דברים קרו בבת אחת, מוות של חברים, תגובות, כתבות, רגשות ותקשורת צהובה כצבעו הזרחני של הסוטנט שגרמה לי בכלל לחשוב פעמיים על כל החשיפה הזאת, אם זה פה או במקומות אחרים. ככל שעבר הזמן, שאלתי את עצמי יותר ויותר האם בכלל בא לי לכתוב ועל מה? אבל האמת היא שגם הייתי שקוע מאוד בעבודה, אז אמנם לא היה לי יותר מדי חשק אבל גם לא יותר מדי זמן.

זמן.

זמן וסרטן.

צמד חמד. הרי הדבר הראשון שחשבתי עליו ששמעתי שהסרטן מפושט הוא זמן. ואחת השאלות הראשונות ששאלתי היא “כמה זמן נותר לי?” ולא משנה מה הייתה או תמיד תהיה התשובה, כל הזמן הנותר מרגע כזה, גם הוא ננגס כמו איברי הגוף על ידי הסרטן.

הרי לא אומרים “טוב, יש לך סרטן מפושט ושנה לחיות… אז סע לטוסקנה, תהנה קצת ותחזור לכאן בעוד אחד עשר חודשים ונעשה קצת הכנות למוות…”

המציאות הרווחת היא שדקה לאחר גילוי celebrity sex tapes המחלה, חייו של חולה סרטן משתנים ללא הכר והופכים לעמוסים בטיפולים, נסיעות, פגישות והרבה זמן שצריך להשקיע בסרטן. בעצם, הסרטן, לא רק שמקצר את החיים, אלא גם גוזל הרבה זמן מאותם חיים קצרים שנשארו. כמו שאומרים בכלכלה, השפעתו היא גם במאקרו וגם במיקרו של החיים.

והרי הכלכלה נמצאת בכל תחומי חיינו. אנחנו בוחנים דברים בשאלות של כדאיות כלכלית יותר מאשר בדרכים אחרות; האם זה כדאי? וכמה עלה הטיול? האם הוא רופא מצוין או האם הוא לובש עניבה? כמה עלתה השמלה או האם היא יפה? הוא דוקטור או פרופסור? כמה אתה מרוויח או האם אתה מאושר בעבודה? האם כדאי לצאת איתה? או לצאת איתו? האם הרווח מכסה את השקעה?

אז גם את הזמן בסרטן ניתן לבחון באותה צורה, האם הזמן שחולה משקיע בטיפולים בסרטן, נגיד יומיים בשבוע כפול כמה חודשים או שנים (השקעה) גדול או קטן מסך הזמן שבו הוא מאריך את חייו (רווח)?

אבל מה אני מקשקש על כלכלה? אני נהנה מהרווחים. המנייה שלי זינקה. בענק. השקעתי ואני עדיין משקיע זמן רב בטיפולים בסרטן אבל הרווחתי זמן מאוד יקר והארכתי ועודני מאריך את חיי בצורה משמעותית. והכי חשוב, ועל זה אני אסיר תודה, התמזל מזלי כל כך ואני מטופל על ידי קבוצה של רופאים ומטפלים מקסימים ויוצאי דופן, וכך בעצם, כל נסיעה להדסה, כל דיקור ודקירה, כל טיפול או פגישה הופכים להנאה אמיתית, מה שממש לא נוגס מאף זמן…

אז אפסיק שנייה לפני שזה יהפוך למעייף מדי. יש הרבה דברים לעשות, בעוד שלושה ימים אנחנו טסים לפריס לנוח קצת, שומשומית מתחילה שבוע 28, אני הולך להיות אבא בקרוב, יש עבודה, יש לעבור דירה… ויש זה… ויש את ההוא… ויש את ההיא… והכנה ללידה… וצריך למצוא שם… ויש… ויש… זמן… מה עם זמן?… מילה מעצבנת…

18 Comments | Leave a Comment

מחזק לשמוע בשורות טובות..
תעשו חיים בפריז.
תשמרו אחד על השני והלוואי שהזמן ינוצל תמיד לנסיעות, רגעים מרגשים , התקדמות בטיפולים וחיים חדשים.
נשיקות רבות.
חגית

Comment by חגית — February 14, 2010

Lior,
I’m glad that you didn’t stop writing. You are a wonderful voice for the rest of us RCCers. You help the other world gain insight to what we think and how we feel. In eleven days I will mark 3 years from the moment the world changed for me and everyone who loves me. I had never heard of KC or RCC before that day, but I knew that being stage IV was not a good thing with any cancer. Based on what I was told then, I would have bet every thing I owned that I wouldn’t be here today. But I am … and have been blessed to see my oldest daughter become a mother 23 months ago. When she told us she was expecting we cried. I stayed up half the night composing a letter to a child I never thought I’d meet. I wanted him or her to know who I was or who I had been. The letter has since been destroyed because God allowed me to live and make memories with my grandson Henry! Those memories can never be taken away. Now we are watching our daughter’s belly grow again with #2 due in July. In this time frame out other 2 kids also got married. Simply amazing to witness and be a part of such milestones.

Today the sun is shining, the temperature is still below freezing, the wind is blowiing and I just returned from a nice long walk. Three years ago I could not walk a hundred yards. Tonight we’ll go out to dinner with friends and enjoy good food, company and wine. Other friends are coming to spend the weekend with us and the celebration of life will continue. On Sunday two things will happen. Most importantly my wife and I will celebrate the anniversary of our first date – Valentines Day 1973! Second, I will begin my 31st cycle of Sutent. I know that I won’t feel this good for another 5-6 weeks. But if that’s the price I must pay for life. I’m OK with it. So far the benefits have far outweighed the struggles.

Keep writing my friend. I can’t wait to hear your perspective on seeing your child for the first time.

Shaun

Comment by Shaun — February 11, 2010

סוף סוף הגעתי לקרוא את הבלוג. אוף כמה שאני עסוק לאחרונה. הכל נעשה באיחור. יאללה – אין לי זמן, אני בורח…..
נישוקים חיבוקים וה-12 למרץ

Comment by אבי — February 8, 2010

Lior, none of us knows how long we have, do you know the saying how long is a piece of string? Cancer or not anyone can go any time.
Live in the moment, enjoy everything, it is the best time in your life having your first child.
Don’t worry if you don’t feel like writing, just do whatever feels right for you.
We just like to know you are OK, but it is sounding good.
Have a good time in Paris, not far from me in the UK!
Helena.

Comment by Helena Britsch — February 7, 2010

Both of you make my heart sing.
Shira

Comment by Shira — February 5, 2010

ליאור היקר

לא זוכרת מתי ואיך התוודעתי לבלוג שלך.
אבל משהתוודעתי – קראתי בשקיקה את כל הפוסטים. כמעט ברצף של סיפור מתח.
והופתעתי.
הופתעתי מהיכולת הלא טריוויאלית לראות את הטוב בדברים הגרועים ביותר
מהיכולת להודות ברגעים שאחרים בוחרים לקטר

ונהניתי, כמובן
מהכתיבה הקולחת והתיאורים החיים והצבעוניים של רגעים קטנים.

אתה נותן כוח
לא רק לחולים, אלא גם לבריאים
לדעת שגם במצבים הקשים אפשר לשמור על שפיות
ולחיות

אני אמשיך לעקוב
ולהחזיק למניותיך את כל האצבעות…

Comment by שלומית — February 5, 2010

אתמול התוודתי לראשונה לסיפור שלך.
אני מנותק לחלוטין מהמדיה,ללא טלויזיה, עיתונים,רדיו וכו’… לא אני לא דתי.
המתנתי בתור בקופת חולים, ועל מסך הטלוויזיה בחדר ההמתנה הקרינו את התוכנית שעשו עליך.
אני אחזור על דברים שכבר שמעת – אין לך מושג כמה כוח אתה נותן לאנשים במאבק שלך, ועל אף שייתכן שמבפנים אתה חושב שאין לך כוחות, העובדה היא שאתה מקרין כוחות אדירים.
ברור לי שאתה זקוק לשאוב כוחות.
היום בבוקר נסעתי לכותל המערבי כדי להתפלל עבורך. שוב, אני לא אדם דתי, אבל בכל זאת הרגשתי שאני חייב לעשות משהו, וזה היה מה שעלה לי בראש אתמול כשראיתי את התוכנית. כשנגעתי ונישקתי את אבני הכותל דמיינתי בראשי את הטקס שאתה ושומשומית עושים לפני בליעת הכדור… מפיך (ומפי) לאלוהים.
אני מתכוון לנסוע לכותל לפחות פעם בחודש. אגב, אני גם מהמרכז, כך שאם אתה רוצה שאקח איתי פתק לכותל, אשמח לעשות זאת. זה אולי נראה\נשמע כמו ריטואל פולחני, אבל לי זה נותן כוחות… ואתה צריך כרגע לשאוב כוחות כמה שיותר.
תחזיק מעמד עד שאיזה פרופסור מפוזר אי שם יעלה על פטנט שיעזור לך…
בריאות.

Comment by צביקה — February 5, 2010

אחי שמחתם אותי
צאו בשלום לפריס – קחו את הזמן – ואם אפשר תיקברו אותו אי שם
תחזרו בשלום ו……….בזמן …..באמת מילה מעצבנת
ביי – רן

Comment by cooshi — February 4, 2010

ליאור יקר , איזה יופי לקרא אותך . באמת הרבה זמן מאז כתבת לאחרונה , ואני בודקת כל יום בגוגל רידר שלי … אני שמחה שאתה מרגיש טוב , תהנו מהנסיעה . ו…תמשיך לכתוב!
רק בריאות !

Comment by שרה — February 3, 2010

הזמן הוא חמקני מצד אחד הוא נתפס כמשאב שאינו נגמר ומצד שני לעיתים אנו צריכים להתמודד עם היותו מוגבל.
מאז שאמא שלי חלתה אני גם חושבת על מהות הזמן ללא הפסקה: מתי הזמן הוא “מבוזבז” ומתי מנוצל כפי שצריך.
בדומה לכל הכותבים האחרים, גם אני דאגתי. אני לא מכירה אותך אבל הכתיבה שלך קולעת, ממצא, ותמיד מצליחה לתאר כל מיני רגשות שקיימים אצלי ואין לי דרך לתארם.
ואולי בגלל כל זה אני מרגישה קירבה מסוימת אליך.
ודאגתי. דאגתי מאוד. אבל אני שמחה לשמוע שהזמן הזה נוצל לטובה, והצפיה לפוסט הבא, הבדיקה החוזרת מה מצבך הייתה שווה את זה.

Comment by תמר — February 3, 2010

ואפרופו זמן
מרץ מתקרב
מה עושים ליום ההולדת
??

Comment by דןדן — February 2, 2010

רק טוב והרבה אושר ,התגעגענו אליכם.

Comment by אורלי — February 2, 2010

התגעגענו :-)

Comment by לירן — February 2, 2010

אכן געגוע גדול כמו שכתבה ליזי פה למעלה. געגוע לפוסטים ובכלל געגוע.
לא יודע אם יצא לך לראות את הלינק לנאום של סטיב ג’ובס אז אני מצרף אותו פה. שווה להקשיב לאיש הגדול הזה.
אולי קצת טרחני ונותן עצות, אבל יש לו חוכמת חיים.
http://www.youtube.com/watch?v=__P7EM9KkpE
חיבוקים ונשיקות

Comment by רוני — February 2, 2010

Almost unbelievably I was going to write this morning asking if you were alright. ~ I felt the lengthy time of silence and just wanted to know how you are, pitzpitzputz, shumshumit. I missed the richness of your expression. And here, just hours from my thoughts, came your writing. I know what i needed to know. And i almost can’t wait for you to be a father counting those miraculous fingers and toes. Spending hours and hours staring as you do and as you will. Thank you for writing, devour paris as i will devour israel in three weeks time. love lizzie

Comment by lizzie — February 2, 2010

Lior -

You are so blessed! You have Shumshumit, now you have Pitzpitzputz! And you have time – how much, who knows but you have the time that is right now, the time my partner, Tom,
age 58, does not have as of Sunday morning, when the mRCC took him from his family, from us, at least in a certain sense, the visible sense, the I can go visit now (why didn’t I do that!) sense. Thank you for your life, & how you share it, it helps me be at peace. Shalom.

Comment by larry mulligan — February 2, 2010

ליאור
עבור רובנו לדברים החשובים באמת תמיד יש זמן, רק שזה לא כל כך נעים לוותר
כל כך הרבה דברים מתאימים לתאוריית ה-20/80 (או 10/90 ואם תרצה 1/99)
אצלך ההכרעות הכואבות הן כבר הרגל ומי כמוך יודע משמעותו של זמן, של ויתור על משהו חשוב, דברים שאתה עושה בכל יום, בכל רגע
קשה לתפוס שכל פעולה שאתה עושה, ובין היתר כל אדם שאתה נפגש איתו, ההפסקות שאתה לוקח, העבודה, ואפילו שיחות הטלפון; כל ההחלטות הללו הן למעשה ויתור על משהו יקר אחר… מה שממחיש כמה מושא הבחירה שלך יקר מפז

Comment by shim — February 2, 2010

Lior, Congrats on your new family!!!! Don’t worry, Be Happy!!!
As Bob Marley used to say. Enjoy every day as if it is your last. You won’t reget it.

Jimmy B

PS did you ever get the PD-1 therapy?

Comment by Jim Breitfeller — February 2, 2010

Leave a comment




 
 

 
26.10.09
   
WBC2.2
Hemoglobin11.6
Platelets187
Creatinine0.8
CRP1.7
ESR90
CA 15.331.3
The Official Beatles Website Sipur Pashut Book Store בצק אלים- הבלוג למתכונים
מרתה סטיוארט
החנות של מוג'י
אוליה - בוטיק למוצרי שמן זית #
# #
#
#
CREATED BY
RER
 
  Powered by WordPress